החלטה בתיק רע"א 56220-10-12

1.         בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.

2.         בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת מירב קלמפנר-נבון) מיום 15/10/12 בת"א 32534-04-11, לפיה מונה למבקש מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי, מטעם בית המשפט, כאשר שכר המומחה הוטל באופן שווה על שני בעלי הדין.

3.         בקשת רשות הערעור מתייחסת להטלת מחצית שכר המומחה על המבקש.

            לטענת המבקש, קביעת בית משפט השלום כי שכר המומחה יוטל על המבקש - הגם בחלקים שווים שאלה הוטלו על המשיבה - אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין, ואף עומדת בניגוד להלכה הפסוקה.

            המבקש ער לעובדה כי על פי סע' 6א(ב)(3) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ), ולאור תקנה 7(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים ), אין הוראה מפורשת לפיה יונחה בית המשפט מי מבעלי הדין יש להטיל את מימון ביניים של שכר המומחה, ואולם הפרקטיקה הנוהגת היא, לטענת המבקש היא, כי המבטחת נושאת בהוצאות המומחה.

עוד מפנה המבקש לעובדה כי קודם לתיקון תקנות המומחים בשנת 2009, הורתה התקנה על הפקדת פיקדון להבטחת שכר המומחה על ידי הנפגע ורק מטעמים מיוחדים ניתן היה להטיל החיוב על המבטחת, ואולם משחל שינוי בתקנות, הרי שככלל ובהעדר טעם מיוחד אחר, אין מקום להטיל את מימון הביניים של שכר המומחה על התובע.

המבקש הפנה עוד לרע"א 3007/12 ( פלונית נ' הראל חב' לביטוח בע"מ), שם חזר בית משפט העליון וציין כי הפרקטיקה הנוהגת היא, להטיל מימון הביניים במקרה כגון זה על המבטחת, וכי נוהל זה מבוסס על שיקולים מעשיים ועקרוניים כאחד.

לכן, לעמדת המבקש, לא היה מקום במקרה דנן להטיל את מחצית מימון הביניים של שכר המומחה, על המבקש.

4.         אין חולק כי על פי הוראת חוק הפיצויים ותקנות המומחים, מכוחו של החוק הנ"ל יש סמכות לבית המשפט להורות על הטלת מימון הביניים על כל אחד מן הצדדים, ובוודאי שנתונה לו גם הסמכות להורות לבעלי הדין לשאת במחצית שכר המומחה.

            לכן, הטענה כי החלטת בית המשפט מנוגדת לכל דין, דינה להידחות.

            לפיכך, החלטת בית משפט השלום, ניתנה כדין, ואין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור.

יש עוד להפנות לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, המדגיש מגמה של צמצום בהתערבותה של ערכאת הערעור בהליך המתנהל בערכאה הדיונית.

5.         משסבר המבקש כי מטעמים כלכליים או אחרים, יש הצדקה במקרה דנן להטיל את מלוא מימון הביניים על המשיבה, רשאי היה לחזור ולהגיש בקשה בצירוף תצהיר נדרש לבית משפט השלום, כדי שיחזור וישקול את אופן מימון הביניים.

            אדגיש עוד, כי גם במסגרת בקשה זו לפני ערכאה זו, לא הובאו כל נתונים, שיש בהם כדי להצדיק התערבותה של  ערכאת ערעור בהחלטת בית משפט השלום.

            עצם העובדה שמדובר בתאונה לפי חוק הפיצויים - גם כאשר אין מחלוקת לגבי עצם אירוע התאונה - איננה שוללת אוטמטית את סמכותו של בית המשפט להטיל על התובע את מלוא שכר המומחה או את חלקו. כך למשל, כאשר יש ספק אם יש צורך במינוי מומחה בתחום ספציפי, יכול בית המשפט להיעתר לבקשת המינוי אך להתנותה במימון בינים של שכר המומחה על ידי התובע.

6.         אשר על כן, הבקשה נדחית.

            בנסיבות העניין, ומאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות נוספות.

            העירבון, אם הופקד, יוחזר למפקידו.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לתיק בית משפט קמא ולבאי-כוח הצדדים.